החצב מלך הסתיו !
"כמו חצב להתבצר במעבה האדמה
ולחכות לסיומה של העונה הכי חמה
ואחר כך להתמר וכעמוד עשן לבן
שמועה טובה להעביר שהחגים כבר באוויר"
כתבה נעמי שמר.
"חצבים פורחים וציפורים אין ספור" – זימרה להקת תיסלם.
״הראית איזה יופי שרעד ברוח סתיו , שדה זהב דעך באופל, והדליק נרות חצב״. נתן יונתן.
מידי שנה מבשר החצב על בוא הסתיו. כבר בחודש אוגוסט מזדקרים שרביטיו כדי להודיע כי הקיץ קרב לקיצו, ועוד מעט נוכל לנשום לרווחה.
שרביט החצב פורץ ופורח ומתחיל את מחזור החיים. עם סיום הפריחה יוצאים העלים הבשרניים, שתפקידם לייצר חומרי תשמורת הנאגרים בבצל. בסוף האביב קמלים העלים, וחלקי הצמח שמעל לקרקע מתים. עם תום הקיץ עולה עמוד הפריחה וחוזר חלילה.
החצב בוחר לפרוח בסתיו, כשאין הרבה פרחים בסביבה. כך קל לו למשוך חרקים מאביקים ולהימנע מתחרות עם צמחים אחרים בשפע הפריחה הקיים בחורף ובאביב. תפרחת החצב ערוכה על שיבולת. עשרות פרחים פרושים לאורכה של השיבולת. הפריחה מתחילה מלמטה ובכל יום נפתחים פרחים מעל לקודמיהם שקמלו. כך מבטיח החצב פריחה ארוכה ופוריה יותר.
בפרח שפע צוף ולכן זוכה החצב למגוון רחב של חרקים. בצל החצב הגדול בבצלים של צמחי-הבר בארץ, קוטרו מגיע עד ל 25 ס"מ. בערבית נקרא "בצ'אל אל בוצ'ייל"- "בצל הבצלים". בעלי חיים רבים, אוהבים לחפור בקרקע לחפש מזון. לכן פיתח החצב רעל חריף, הפוגע בבעלי-חיים ולא בצמחים. הרעל נמצא בבצל ובעלים.
רעל החצב שימש בימי הביניים כסם ממריץ ללב. תליית בצל חצב בפתח הבית נחשבה עוד במצרים וביוון הקדומות כסגולה לפריון. החצב מתאים לסמן גבולות בין חלקותיהם של איכרים שכנים. על פי המסורת, סימן יהושע בן נון את גבולות הארץ בחצבים.
הסברים לשמו של החצב- משום שעמוד הפריחה של החצב "חוצב" בקרקע ומגיח החוצה, החצב
החצב הוא צמח, שאין להתעלם ממנו. – מושך העין ובולט בנוף. פורח בעונה בה כמעט לא פורח אף צמח אחר, כדי למשוך חרקים.
אין פלא שהחצב הוא אחד הפרחים היחידים המוזכרים במקורות היהודיים, וכמובן – אחד הפרחים הבולטים הנזכרים בשירה העברית. לסיום נסקור את המקורות היהודיים ואת השירה שנכתבה אודות החצבים.
במסורת המוסלמית , שתילת החצב משמשת לטיהור המת. שתילת בצלי חצב וחבצלת, מסמלת את טוהר המת, וניקיון שמו מחטא החי. מעין ״נר נשמה״ חי. שם נוסף לחצב בערבית ״בצל המתים״.
החצב פורח בכל ארץ ישראל ואגן הים התיכון. מקבצי חצבים מעטרים אתרים רבים בארץ. תל יודפת, סמוך לבית ספר שדה במעגן מיכאל ליד בית הקברות הערבי, וואדי ערה, בית הקברות של מטולה, שביל החצבים בערד. בשנים האחרונות נהנים הנוסעים בכביש 6 משפע חצבים הצומחים בגדר המפרידה, בין הנתיבים.
החצב הוא הבולט והנפוץ מבין פרחי הסתיו הפורצים ומתעוררים מתרדמת הקיץ
שרביטיו של החצב מסמלים את בוא הסתיו ומשמשים כסימון מפריד בין שדות וטהרה בבתי קברות.
